// רילוקיישן . מה לעשות שהכול מתחיל להתמוטט?
13-02-2018

הפינה מוקדשת הפעם לשאלה של לילך בת 29 שנמצאת ברילוקיישן בסין
רילוקיישן תמיד הפחיד וסקרן אותי, אבל רק עכשיו כשאני יושבת לכתוב לך, מחפשת מילים, אני מבינה למה, כמה המצב גרוע וכמה אני מפחדת.
בעלי עובד בחברת הייטק גדולה. לפני 8 חודשים התפנתה משרה (מסתבר די נחשקת) והבוס שלו האיץ בו להתחרות עליה. כשהוא בא הביתה הוא היה נלהב, הוא סיפר שזה עשוי להיות עבורו קרש קפיצה טוב ותיאר את ההזדמנות בצבעים ורודים (מלא כסף, דיור ברמה הרבה יותר גבוהה ממה שהיינו רגילים לו וסוכנת בית שתעזור). אני חששתי מאוד ממה שזה יעשה לילדים, מהעובדה שאני צריכה לשים את העסק הקטן שהקמתי בהולד (אני מעצבת גרפית והיו לי כבר כמה לקוחות קבועים) ובכלל סין- שפה, תרבות, מרחק מהארץ….

לבעלי היו תשובות על הכול ולאט לאט, כנראה בגלל שהוא איש מכירות ממש טוב, הוא הצליח לשכנע אותי: את תוכלי להמשיך לעבוד- במילא עובדת דרך האינטרנט, הילדים ירוויחו עוד שפה, כולם עושים את זה ומרוויחים בגדול, אבל הטיעון ששבר אותי היה “מה יש לנו להפסיד, זו תהיה חוויה משפחתית”.
החודשיים הראשונים באמת היו קסם וכל מה שהוא הבטיח קרה (חוץ מהיכולת שלי לעבוד בשלט רחוק). אלא שבהדרגה, בלי שבכלל שמתי לב, זה פתאום קרה. כלום לא הלך לו. הוא שהיה רגיל להיות עילוי, התחיל להרגיש שהכול מתמוטט לו. הוא התחיל להיות מסוגר יותר, כועס יותר. הדרך שלו להתמודד הייתה לבלות יותר בעבודה, אלא שזה רק תחזק את מעגל התסכול. אני נשארתי לבד, בלי עבודה, מבלה את רוב הזמן בבית עם שני ילדים קטנים (שאכן הסתגלו כמו גדולים והתחילו לקשקש בסינית שאני לא מבינה) זועפת וזועמת לא פחות מהפער שבין החוויה המשפחתית שהובטחה לי ליומיום שאנחנו חווים.

היום אנחנו כבר בקושי מדברים. הוא בהישרדות שלו, אני בשלי. הוא לא מוכן לשמוע על קבלת עזרה כי כל הפגנה של “חולשה”, עשויה לגמור (לדבריו) את הקריירה שלו. לי נמאס ואני רוצה הביתה למשפחה ולחברים, אבל אני לא רוצה לטלטל את הילדים וחוץ מזה ברור לי שהוא לא יבוא איתי.
בקיצור, עצוב לי לכתוב את המילים האלה, אבל די ברור לי שאנחנו דקה מזה שהכול יתפוצץ. גם אם נשאר וגם אם אני אקח את הילדים ואחזור לארץ אני לא רואה איך הזוגיות שלנו מחזיקה מעמד. אני כל כך מיואשת, אני לא רואה שום מוצא. אולי יש לך רעיון בשבילי?

היי לילך,

1. הזדמנות

כל רילוקיישן הוא אירוע שעשוי לגבות מחיר כבד מכל זוגיות. העובדה שבבת אחת נעלמות כל רשתות הביטחון שהקיפו את הזוג כמו משפחה, חברים, הרגלים ושגרת חיים, ממקדת את כל הלחץ על מערכת היחסים. זהו מצב לא טבעי שבו הקשר הוא זה שבעת ובעונה אחת גם מאותגר וגם צריך לספק את הפתרונות. לא פשוט.
כרגע נדמה שאתם בוחרים, כל אחד מתוך המצוקה שלו, להלחם את מלחמת ההישרדות הזו לבד. אני לא יודע אם זו התבנית בה פעלה עד כה מערכת היחסים שלכם וכעת היא רק התחדדה או שחריגותה של המציאות אותה חווים כעת היא שהובילה אתכם לבחור להתנהל כך.

נכון טבעי להסתכל על מה שקורה בינכם כרגע כקושי, אבל אפשר לראות בזה גם הזדמנות גדולה. שני אנשים שעובדים בצוות מתוך שיתוף פעולה הם כוח אדיר. בהנחה שהזוגיות שלכם בנויה על תשתית איתנה היא תוכל לשרוד גם את האתגר הזה.

 רילוקיישן בסין

2. תשתית

רילוקיישן עבור כל אדם הוא קוד לדבר מה שונה. את ראית בו חוויה משפחתית, בעלך רואה בו צעד בונה קריירה. כל אחד מכם, בהתאם לדרך בה נסח עבור עצמו את המטרה, הגדיר למעשה למה הוא מצפה ואיזה מחירים הוא מוכן לשלם. מתוך השאלה שלך עולה שזה הפער שמפרק אתכם מבפנים. כמו מכונית שכל חלק שלה מנסה לדהור לכיוון אחר.

השלב הראשון, אם כן, יהיה תאום ציפיות מחודש, שלכם כזוג.

3. דיאלוג

ההישג הגדול הראשון שלכם יהיה בכך שתתחילו לדבר.
ברגע שתשנו את תבנית החשיבה  מ “אנחנו= אחד לעומת השני” ל “אנחנו= שנינו מול המציאות שנוצרה” תתחילו לראות את האור בקצה המנהרה. הדיאלוג ייצר תיאום הציפיות  חדש והוא זה שיהווה את ההסכמות לכל מה שיבוא בעקבותיו. הוא יגדיר איך אתם רואים את הרילוקיישן מכאן ואילך? מה חשוב לכם כזוג?…

בשלב הבא, נסו כל אחד עבור עצמו, לענות על שתי השאלות הבאות: מה אני הכי חשוב לי? מה לא בא בחשבון מבחינתי? המרחב שייווצר בין ה”רוצה שלו” וה”בלתי מקובל לחלוטין” שלך [או ההפך] יהיה מרחב האפשרי. שם תתחילו למצוא את הפתרונות המעשיים להתנהלות העתידית שלכם. התנאים היחידים להצלחתו של דיאלוג שכזה הם מינימום שיפוטיות, הרבה הקשבה וכבוד הדדי. חשוב שתזכרו שלעיתים קרובות מטרות ויחסים טובים נמצאים בקונפליקט מובנה. במצב הדברים שאת מתארת, ככל שתתנו קדימות ליחסים על פני כל המטרות האחרות, כך תיטיבו לעשות.

הערה: לפי התיאור שלך, ייתכן ויקשה עליכם להתחיל את הדיאלוג בעצמכם. במקרה כזה תזדקקו למישהו שיתווך את השינוי. הציעי לבן זוגך לבדוק בארגון בו הוא עובד אם קיימת אופציה שאינה מוגדרת כטיפול.
לא חמק ממני הסירוב שלו לקבל עזרה וגם לא הסיבות [שכנראה מוצדקות] לסירוב הזה, מצד שני, אימון אישי בהיותו מנוף לצמיחה אישית וליצירת “קפיצות גדילה” עשוי להיות הדרך היעילה להעלות אתכם על דרך המלך ללא הסטיגמה שבצידה. אם לא, תמיד תוכלו לעקוף את המכשול הזה ולמצוא מאמן  פרטי שילווה אתכם באמצעות הסקייפ ללא ידיעת החברה.

בהצלחה.
רוני גרובר. מאמן אישי לזוגיות ולרילוקיישן

ronygruber.com
https://www.facebook.com/coach.director

השארת תגובה

<< חזרה לרשימת הפוסטים